הרשמה מהירה 
בנצי דל, מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט בעבר ויו"ר הנהלת קריית החינוך גבעת ושינגטון
עם דעיכת הלחימה, מופנית תשומת הלב הציבורית והתקשורתית אל מערכת החינוך בישראל, ההופכת שוב למוקד ביקורת חריפה. ביקורת זו נשענת לא פעם על נתונים חלקיים ואמירות כוללניות, המכוונות כלפי משרד החינוך, עובדי ההוראה ותוכניות הלימודים. מאמר זה מבקש לבחון את הפער בין השיח הציבורי למציאות המערכתית, להבחין בין ביקורת עניינית לפופוליזם, ולהציג תמונה מאוזנת של מערכת חינוך מורכבת, מקצועית ובעלת אחריות לאומית.
- כשהמלחמה דועכת – מערכת החינוך הופכת לשק החבטות הציבורי
ככל הנראה – כביכול, מלחמת השנתיים האחרונות העקובה מדם דועכת. ולוואי שיהא כך. אמנם ריח אבק השריפה ושנאת ישראל עדיין באוויר. הטיפול בנגעים שלפני המלחמה הנוראית ואחריה עדיין משמשים מקור להתכתשויות פוליטיות, אך לא בכך עסקינן.
ההוכחה הבולטת ביותר לדעיכת אווירת המלחמה עצמה היא הסבת הלהיטות של התקשורת והעברת משקל הכובד "לטיפול" בשאלות חברתיות ובאופן בולט במערכת החינוך בישראל. אין כל רע בכך, אך השאלה הניצבת היא, האם הנתונים המוצגים עפ"י הפרסומים, קרובים לאמת ואם לאו.
לפתע, אנו מוצאים בתקשורת באופן כמעט מסודר וקבוע, הלקאות קשות ואף ניסיון לפגוע במערכת החינוך, בדגש על משרד החינוך ותפקודו.
הביקורות מושלכות על משרד החינוך, תוך זלזול במערכת רבת ממדים הכוללת 250,000 עובדי הוראה ו- 2,500,000 תלמידים!
אמנם משרד החינוך אינו זקוק להגנתי , אך לצערי המשרד משיב לביקורת הפוגעת בקול ענות חלושה. יתכן גם כי קשה להתמודד עם חצאי נתונים הנמסרים לציבור הקוראים ולעיתים עם עובדות שאינן תואמות את המציאות.
יאמר מייד, ביקורת היא דבר ראוי, זאת כאשר היא באה לסייע, להאיר ולהדגיש צללים, אך כאשר כוונתה רק לייצר סקופים…
מביני דבר במערכת החינוך בישראל מקבלים דברי קטרוג בחיוך קל ובחוסר אמינות מוחלט עקב מסירת חצאי נתונים המעוותים תמונה נכונה. אך ציבור הקוראים, "קונה הכל" – וחבל!
לא בדרך אגב, אתמהה על ארגוני המורים שאינם יוצאים להגן על רפש הניתז גם כלפי עובדי ההוראה בישראל המתייחס כביכול לכישוריהם של המחנכים והמורים במערכת החינוך.
- סערות תקשורתיות וחוסר הבנה: האשמות קלות במערכת מורכבת
חדשות לבקרים אנו ממשיכים ורואים את ההשתדלות כביכול – של חסרי הבנה מינימלית במערכת החינוך – ליצור "כותרות" על מערכת החינוך בישראל. אנו עדים לרצון העז ליצור סערות ציבוריות כדי לזעזע את מערכת החינוך ולתלות בה כמעט את כל ה"רע" הקיים בחברה הישראלית.
כמעט כל דיון בנושא חברתי מסתיים – "הדבר תלוי במערכת החינוך" – תוך מנגינה שלילית, כמובן, זאת תוך אמירות מגוחכות המעידות על חוסר הבנה במערכת החינוך הישראלית והתעלמות מוחלטת מדורות של בוגרים בעלי הישגים ברמה עולמית, בכל שטחי החיים!!! יאמר מייד, טבעי הדבר שבמערכת מקיפה ביותר כמו מערכת החינוך הישראלית נמצא גם צללים הדורשים שיפור, אך מכאן ועד הצגת תמונות עגומות, יש הרבה יותר מעיוות המציאות.
הרעיון האחרון שנזרק לציבור על ידי משרד האוצר מתייחס לכמות ימי העבודה של עובדי ההוראה בישראל. אני מבקש להתייחס בסלחנות כלפי המאן דהוא האנונימי ממשרד האוצר, שכן ברור לי שאין לו כל שמץ של הבנה או ידיעה על תנאי וצורת העבודה של מערכת החינוך. אם הכוונה של האוצר היא כלכלית בלבד – אנא "אל תפגעו בילד"!!! וגם לא בהורים.
- כך באמת מתעדכנות תוכניות הלימודים במערכת החינוך
כותרות זועקות ובקול תרועה רבה פורסמו דברים מעוותים על תוכניות הלימודים של משרד החינוך. הטענה הכוללת מתייחסת ל "תוכניות לימודים מיושנות" של משרד החינוך אשר אינן מתעדכנות במשך שנים רבות. בחוסר צניעות אני קובע כי אני מודע היטב לנעשה במשרד החינוך וכי האגף לתוכניות לימודים שוקד באופן מסודר על כל אחד ממקצועות ההוראה במערכת החינוך, ע"י אנשי מקצוע ואקדמיה. השיקולים הפדגוגיים מופעלים כראוי וההתייחסות לכל מקצוע הוראה היא מקצועית לחלוטין ועדכנית.
אגב, מעניין היה לשמוע את תגובתם של המקטרגים אם וכאשר האגף לתוכניות לימודים היה מביא לשינוי תוכניות הלימודים לעיתים תכופות?
או אז הייתה קמה צעקה על חוסר היכולת ליציבות מערכתית ופגיעה בסדר היום הפדגוגי. התגובה הייתה אמורה להיות "משרד החינוך "מטרטר" את עובדי ההוראה והתלמידים".
מעבר לכל האמור לעיל ראוי לציין כי לכל מקצוע הוראה יושבים מומחים, אנשי חינוך ואקדמיה ובודקים אם אכן יש מקום לחדש, לתקן, לשנות ולעדכן בכל מקצוע הוראה בנפרד – ואם אכן קיימת הצדקה מקצועית לכך. ברמה העקרונית ביקורת והפניית תשומת לב הינם ראויים ומפרים כאשר הכוונה היא לסייע, אך כאשר המטרה היא פופוליזם, – היא מיותרת, פוגעת ומזיקה.
כמו תמיד אני מעלה את השאלה אם לחלקם של עובדי ההוראה אין את הכישורים ואינם ראויים דיים להורות במערכת החינוך, בנוסף על תוכניות לימודים מיושנות ועוד כיוצא באלה – כיצד אנו עומדים גאים בבוגרי מערכת החינוך הישראלית, אוהבי ולוחמי ארץ ישראל! מדענים בעלי שם עולמי בשטחים שונים, אנשי תורה, משפטנים, הייטקיסטים, כלכלנים, אנשי הנדסה, רפואה ואנשי מעשה המפארים שם ישראל בעולם?!
כן, אני גאה במערכת החינוך הישראלית.
